סיפורי "כמעט חטיפה": יונה כהן

"הילדה שחזרה מאי-שם"…

בשנת 1968 הגישה ועדת החקירה בהלול-מינקובסקי את הדו"ח הסופי שלה לממשלת ישראל ושלחה מכתבי תשובה למשפחות שהגישו תלונות על היעלמות ילדיהן בשנים 1949-1954. ועדה זו מצאה כי רוב ילדי תימן, שהוריהם התלוננו על היעלמותם, נפטרו וארבעה מהם נמצאו בחיים. ארבעת הילדים שנמצאו בחיים הם: מרים שוקר שהוריה עזבו אותה במחנה ראש העין למשך תקופה ארוכה של מעל לשנה ולכן נמסרה לאימוץ, רחל סעדי שהייתה תינוקת יתומה מאמה ואביה שם אותה לטיפול במוסד ויצ"ו ירושלים ומאוחר יותר הסכים כי תימסר לאימוץ אצל משפחה אחרת, חנה חאלי שהוריה עזבו אותה במחנה עתלית ולכן נמסרה לאימוץ ומשפחתה פגשה אותה כבר בשנת 1963 וילדה נוספת בשם יונה (חממה) כהן שהייתה מטופלת בבתי-חולים לתקופה ארוכה עקב מחלת הפוליו בה לקתה ואמה טענה כי הרופאים והאחיות ניסו לחטוף אותה ולכן היא הגישה תלונה לוועדת בהלול-מינקובסקי.
אסתר כהן, אמה של יונה-חממה כהן, טענה בפני ועדת בהלול-מינקובסקי כי הילדה שלה חלתה במחלת שיתוק ילדים (פוליו) טופלה תחילה בבית-חולים אסף הרופא (סרפנד) ולאחר מכן הועברה לבית החולים רמב"ם בחיפה. היא סיפרה כי היא בעצמה הגיעה לבית החולים רמב"ם בחיפה כדי לבקר את ילדתה שהייתה מאושפזת שם וכשהגיעה לבית החולים נוכחה לדעת כי הצוות הרפואי במקום הלביש את ילדתה בבגדים יפים מתוך כוונה למסור אותה לאימוץ.
אסתר כהן אף הרחיבה בתיאוריה וסיפרה כי היא נאלצה להיאבק בצוות הרפואי כדי שיסכים לשחרר את יונה-חממה שלה וכך מנעה בכוחותיה האחרונים את חטיפת בתה התינוקת. אסתר אף תיארה בפירוט רב כיצד נראה בית החולים מבחוץ, איזה סוג של לבוש לבשה ילדתה באותו יום כשהיא כמעט נחטפה לאימוץ ואף ציינה בעדותה כי היה זה ערב יום כיפור. אסתר כהן אף סיפרה כי היא הכריחה את צוות בית החולים למסור לה את ילדתה והיא הוחזרה ביחד עם בתה, באמצעות אמבולנס של בית החולים, לביתם שברמת-עמידר ברמת-גן.

הגברת כהן כנראה עוד הייתה נסערת מניסיון החטיפה של בתה התינוקת לכן החליטה להגיש תלונה לוועדת החקירה למרות שבתה התינוקת חזרה מבית החולים הביתה בריאה ושלמה כבר בשנת 1950 וגדלה מאז בבית הוריה.

נדהמתי לקרוא על תושייתה של האם הזו, אסתר כהן, בכתבה העונה לשם הילדה שחזרה מאי-שם של שמשון עופר שפורסמה בעיתון דבר בשנת 1967. אסתר כהן סיפרה בכתבה כי כאשר ביקרה את בתה יונה-חממה בבית החולים אסף הרופא נתבשרה על-ידי הצוות הרפואי כי בתה נפטרה והיא סרבה להאמין לכך. כאשר חזרה האם למחנה העולים בית-ליד היא נגשה למשרד המחנה וביקשה שיבררו מה עלה בגורל הילדה שלה וכי היא לא מאמינה שהיא נפטרה. במשרד המחנה אמרו לה כי יונה-חממה הועברה לאשפוז בבית החולים רמב"ם בחיפה. האמא הנחושה נסעה השכם בבוקר לבקר את ילדתה יונה-חממה בבית החולים בחיפה. כאשר הגיעה לבית החולים רמב"ם, גם שם נתבשרה על-ידי אחד מעובדי בית החולים (שכבר "שם עין" על התינוקת) כי הילדה שלה נפטרה.

ועדת בהלול-מינקובסקי חקרה את המקרה הזה לעומק מתוך כוונה להבין האם באמת ניסו לחטוף את יונה-חממה כהן והאם ניסיון חטיפה זה מעיד על שיטה מסוימת לחטיפת ילדים?. הוועדה מצאה כי יונה-חממה טופלה במסירות במספר בתי-חולים: בית-ליד, פרדס-כץ, דג'אני וגם בבית החולים רמב"ם בחיפה במשך תקופה ארוכה בה הבריאה ממחלת הפוליו ואף עברה שיקום פיזיקלי ונבדקה על-ידי מומחה למחלת הפוליו. אולם הוועדה מצאה שאין שום סימן לכך שהצוות הרפואי ניסה לחטוף את הילדה יונה-חממה וכי אמה, אסתר כהן, אולי חששה מאוד כי הילדה שהתה בבתי-חולים לפרק זמן ארוך ביותר ואולי לא עודכנה על-ידי בית החולים מה מצב הילדה לכן חשדה שמנסים לחטוף ממנה את הילדה. ועדת בהלול-מינקובסקי אף ציינה בתמיהה, בסיכום המפורט של החקירה בנושא, הכיצד מישהו ירצה לחטוף ילדה חולנית שכזו כמו יונה-חממה כהן, שהייתה פגועה פיזית כתוצאה ממחלת הפוליו בה לקתה?.

בדקתי גם אני בעצמי את המקרה הזה מתוך רצון להבין מה קרה שם בדיוק. המסמכים שמצאתי מספרים סיפור מעט שונה ממה שמספרת אמה של יונה-חממה כהן. משפחתה של יונה-חממה כהן (שנקראה בעבר- עראקי) עלתה לארץ בחודש ספטמבר 1949 עם בתם התינוקת חממה והתגוררה במחנה בית-ליד ז'. חממה, שהייתה ילדה חולנית מאוד, אושפזה בבית החולים לילדים בית-ליד בחודשים אוקטובר 49-ינואר 50, בשל מגוון בעיות בריאותיות. בתחילת חודש פברואר 1950 חלתה התינוקת חממה במחלת שיתוק ילדים (פוליו) ואושפזה בבית החולים פרדס-כץ ולאחר מכן אושפזה בבית החולים דג'אני ביפו להמשך ריפוי ממחלתה. לאחר החלמה נוספת, הועברה חממה מבית החולים דג'אני לבית החולים רמב"ם בחיפה ב-2.3.1950. ברמב"ם, עברה חממה שיקום פיזיקלי ממחלת הפוליו וב-9.5.1950 שוחררה מבית החולים רמב"ם והועברה ביחד עם עוד חמישה ילדים נוספים, שגם הם הבריאו ממחלת הפוליו, למחלקת השיקום החדשה שנפתחה בימים ההם בבית החולים אסף הרופא (סרפנד) לצורך שיקום פיזיקלי נוסף. בבית החולים אסף הרופא היא טופלה במשך ארבעה חודשים נוספים עד להבראתה המלאה ושוחררה מבית החולים הזה ב-29.8.1950, שלושה שבועות לפני יום-כיפור של שנת 1950.

במהלך התקופה בה התינוקת חממה הייתה מאושפזת בבית החולים אסף הרופא, עברו הוריה להתגורר בשיכון רמת-עמידר ברמת-גן.

אכן התינוקת חממה הייתה מאושפזת בבתי-חולים הרחק הרחק מהוריה למשך תקופה ארוכה של כחצי שנה אולם סדר האירועים האמיתי, כפי שמשתקף מהמסמכים שמצאתי, אינו תואם את מה שמספרת האמא אסתר כהן בעדותה בפני ועדת החקירה ובעדות שלה בפני העיתונאי שמשון עופר. אסתר כהן סיפרה כי הילדה שלה, חממה, אושפזה תחילה בבית החולים אסף הרופא ובהמשך הועברה לבית החולים רמב"ם בחיפה והיא בעצמה ביקרה את הילדה בבית החולים רמב"ם ומשם לקחה את הילדה הביתה לשיכון ברמת-עמידר בו התגוררה המשפחה. אולם, למעשה, סדר האירועים הוא הפוך. התינוקת חממה אושפזה תחילה בבתי החולים בית-ליד, פרדס-כץ, דג'אני ביפו, רמב"ם בחיפה ומשם הועברה לבית החולים אסף הרופא בו טופלה למשך כארבעה חודשים נוספים עד ששוחררה לביתה שברמת-עמידר כשלושה שבועות לפני יום-כיפור.

אני מסיקה מכך שכל הסיטואציה הזו, שמתארת אסתר כהן בעדותה על מה שקרה בבית החולים רמב"ם בחיפה, כאשר באה לבקר את ילדתה, כלל לא התרחשה, מכיוון שהילדה חממה לא הוחזרה ישירות מבית החולים רמב"ם לביתה שברמת-עמידר אלא הועברה ביחד עם ילדים נוספים ישירות לבית החולים אסף הרופא שם טופלה במשך כארבעה חודשים נוספים עד ששוחררה לביתה בסוף חודש אוגוסט 1950, שלושה שבועות לפני ערב יום כיפור… אסתר כהן אכן ציינה בעדותה שחממה הייתה מאושפזת באסף הרופא וברמב"ם אולם לא זכרה כי בית החולים האחרון בו טופלה הילדה וממנו שוחררה הביתה היה בית החולים אסף הרופא ולא בית החולים רמב"ם. הפרט היחידי שאסתר כהן ציינה במדויק הוא העובדה שחממה שוחררה מבית החולים וחזרה הביתה קצת לפני יום כיפור.

אם כן, איך קרה הדבר, שפרטים כל-כך משמעותיים בסיפור "ניסיון החטיפה" של התינוקת חממה עראקי "מתבלבלים"?.

לפני למעלה משנה הגיע אליי מידע בנוגע לכל הפרשה הזו שנקראת בפי רבים פרשת ילדי תימן. סופר לי כי משפחות רבות, שטענו כי ילדיהן נעלמו בשנים ההן, תודרכו בצורה מפורטת איך להציג את סיפור היעלמות הילד/ה שלהן בפני ועדת החקירה כך שסיפור ההיעלמות של הילד/ה שלהן יישמע לשופטי ועדת החקירה כסיפור חטיפה. ולמעשה, מסתבר שרוב הילדים הללו נפטרו. בעקבות עיון במסמכי ועדת בהלול-מינקובסקי, נוכחתי לדעת כי משפחות רבות תודרכו כבר אז בשנת 1966 על-ידי הוועדים הראשונים של יוצאי תימן. וכך הופיעו כבר בשנת 1966-1967 סיפורים מפוברקים שכאלו על ניסיונות חטיפה שכלל לא התרחשו…. כאשר בודקים בדקדקנות את המסמכים בנוגע למקרה הספציפי הזה, מתגלה האמת. האמת היא שהתינוקת חממה עראקי טופלה על-די רופאים ואחיות במסירות רבה. היא אמנם שהתה בבתי-חולים, הרחק מהוריה, תקופה ארוכה מאוד אך סביר להניח שכל סיטואציית ניסיון החטיפה של חממה עראקי מבית החולים רמב"ם בחיפה כלל לא התרחשה.


הערות:

הילדה יונה כהן (לשעבר- חממה עראקי) הייתה מאושפזת במספר בתי-חולים שונים. להלן פירוט האשפוזים וקורות משפחתה:

18.9.49: משפחת עראקי (כהן) עלתה לארץ והגיעה למחנה בית-ליד.

16.10.49 – 28.10.49: חממה עראקי אושפזה בבית החולים בית-ליד (סיבת אשפוז: הרעלה). רשומה בשם ערגי חממה בת אהרון.

6.1.5017.1.50: חממה עראקי אושפזה בבית החולים בית-ליד (סיבת אשפוז: דלקת ריאות). רשומה בשם ערגי חממה.

30.1.506.2.50: חממה עראקי אושפזה בבית החולים בית-ליד (סיבת אשפוז: בעיות בריאות שונות). רשומה בשם ערמי חממה.

9.2.50 – 15.2.50: חממה עראקי אושפזה בבית החולים פרדס-כץ (סיבת אשפוז: שיתוק ילדים). רשומה בשם ערגי חמימה.

22.2.502.3.50: חממה עראקי אושפזה בבית החולים דג'אני ביפו (סיבת אשפוז: המשך טיפול לאחר החלמה מפוליו). רשומה בשם ארגי חממה.

2.3.509.5.50: חממה עראקי אושפזה בבית החולים רמב"ם בחיפה (סיבת אשפוז: שיקום פיזיקלי ממחלת הפוליו). רשומה בשם ארזי חנה בת אהרון (או: ארזי חנה).

9.5.5029.8.50: חממה עראקי הועברה לבית החולים אסף הרופא (סיבת אשפוז: שיקום פיזיקלי ממחלת הפוליו). רשומה בשם ארזי חנה.

12.6.50: הוריה של חממה עראקי עברו ממחנה העולים בית-ליד לשיכון ברמת-עמידר ברמת-גן.

29.8.50: חממה עראקי חזרה לבית הוריה ברמת-גן שלושה שבועות לפני ערב יום-כיפור.

תאריכי אשפוזה של הילדה חממה עראקי מופיעים גם בסיכום המפורט של וב"מ (ועדת בהלול-מינקובסקי) המצורף למטה.


מצורפים הקישורים והמסמכים הבאים:

כתבה- הילדה שחזרה מאי-שם מאת שמשון עופר

טופס עדות של אסתר כהן לוועדת בהלול-מינקובסקי 1966 עמודים 13-14 (כריכת התיק מארכיון המדינה)

טופס עדות של אסתר כהן לוועדת בהלול-מינקובסקי 1966 עמודים 13-14

סיכום מפורט של ובמ בנושא יונה כהן עמודים 23-25 (כריכת התיק מארכיון המדינה)

סיכום מפורט של ובמ בנושא יונה כהן עמודים 23-25

ערגי חממה בת אהרון- בית חולים לילדים בית-ליד עמודים 10, 11 ו-20
ערגי חמימה- פרדס כץ ספר קבלת חולים עמודים 5-6
ערגי חמימה- פרדס כץ גליון מחלה עמודים 81-82

ארגי חממה- ספר קבלת חולים דגאני עמוד 13

ארגי חממה- דגאני עמודים 40 ו-49

ארזי חנה בת אהרון רמב"ם עמוד 71

ארזי חנה בת אהרון אשפוז ברמב"ם עמוד 23

ארזי חנה בת אהרון גיליון מחלה רמב"ם עמוד 86

ארזי חנה בת אהרון דוח רמבם עמוד 357 (כריכת התיק מארכיון המדינה)

ארזי חנה בת אהרון דוח רמבם עמוד 357

ארזי חנה אסף הרופא עמוד 79

חנה ארזי דוח סיכום מחלה צריפין עמוד 458 (כריכת התיק מארכיון המדינה)

ארזי חנה סיכום מחלה אסף הרופא עמוד 458

לוח שנה ספטמבר 1950

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

סיפורי "כמעט חטיפה": נעמה קטיעי

בחמש השנים האחרונות אנו עדים להתעוררותה מחדש של פרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן. משפחות רבות טוענות כי ילדיהן נחטפו מהן כאן בארץ במחנות העולים ע"י צוותים רפואיים ומנהלתיים, שטיפלו בילדי העולים החדשים. פעילים בני הדור השני והשלישי של עולי ארצות ערב והאיסלם אספו בעמל רב עדויות וסיפורי משפחות, שילדיהן נעלמו או נחטפו, כביכול. בין שלל הסיפורים ניתן להבחין בז'אנר (סוגה) מיוחד של סיפורים, המתאר ניסיונות לחטיפת תינוקות וילדים מידי הוריהם, שהתרחשו בבתי התינוקות ובתי החולים בהם טופלו.
אתאר כאן סיפור אחד מתוך שלל הסיפורים המתארים ניסיונות לחטיפת תינוקות וילדים. מדובר על סיפורה המשפחתי של נעמה קטיעי, ממייסדי עמותת עמר"ם, העוסקת במאבק להכרה בפרשה המכונה "פרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן". העמותה עוסקת בתיעוד עדויות משפחות על היעלמות/חטיפת ילדיהן. נעמה קטיעי מספרת כי הדוד שלה, יוסי קטיעי, נולד בארץ זמן קצר לאחר שמשפחתה הגיעה לכאן והתגוררה במחנה ראש העין. דוד יוסי היה תינוק ומשתמע מדבריה של קטיעי כי הוא טופל בבית התינוקות שבמחנה ראש העין.

קטיעי מספרת, שסבתה שושנה (שמעה) ילדה את בנה, יוסי, כאן בישראל, כמה ימים או שבועות לאחר עלייתה לארץ. לדבריה, הנשים התימניות, שעלו לכאן מתימן בעליית "על כנפי נשרים", הוכרחו למסור את התינוקות שלהן לבית התינוקות שבמחנה גם אם התנגדו לכך. וכך, סבתא שושנה-שמעה נאלצה אף היא למסור את תינוקה יוסי לטיפול בבית התינוקות. על פי סיפורה של קטיעי, בתקופת שהותו של התינוק יוסי בבית התינוקות המקומי במחנה ראש העין, נפוצו שמועות על מקרי חטיפות ילדים מבית התינוקות שבמחנה. לדבריה, נאמר להורי התינוקות שהם חלו והועברו לבית-חולים ומאז הוריהם לא ראו אותם לעולם. ובכך רומזת קטיעי כי מדובר בתינוקות שנחטפו. קטיעי גם טוענת, שנשים תימניות רבות ילדו במחנה ומיד עם הלידה תינוקן נלקח מהן לעד.

סבתא שושנה-שמעה, שחששה מאוד כי בנה התינוק ייחטף אף הוא, שיתפה את בעלה בחששותיה ולאחר מכן החליטה בעצמה ללכת לבית התינוקות ולקחת משם את תינוקה כדי למנוע את חטיפתו.
על-פי הסיפור המשפחתי, הסבתא האמיצה נכנסה הישר לבית התינוקות המקומי בלי פחד ומורא, מבלי להתחשב בדעתן ורצונן של האחיות והמטפלות שעבדו במקום, לקחה את התינוק שלה ויצאה עמו במהירות מבית התינוקות החוצה. מאוחר יותר, היא שמעה מחברותיה ושכנותיה למחנה כי איתרע מזלן וילדיהן נלקחו/נחטפו מהן בזדון ונמסר להן מאת האחיות והמטפלות של בית התינוקות כי ילדיהן נפטרו. בעקבות דיווחן של חברותיה ושכנותיה למחנה, הבינה שושנה-שמעה קטיעי כי עשתה מעשה אמיץ והצליחה לסכל את חטיפתו של תינוקה.
אכן, סבתה של נעמה קטיעי היא אישה עקשנית ואמיצה מאוד אך האם באמת היה לסבתא שושנה-שמעה ממה לחשוש?.

הבה ונראה. המסמכים שמצאתי בארכיון המדינה מלמדים אותי כי סבה וסבתה של נעמה קטיעי, מוסא (משה) יחיא קטיעי ואשתו שמעה (שושנה), נחתו בשדה התעופה לוד ב- 23.10.1949 ומשם נשלחו למחנה העולים ראש העין. הסבים הגיעו לארץ עם ארבעת ילדיהם: נעמה, דוד, זהרה והתינוק יוסף (יוסי) בן כחודש ימים.
ב-13.12.1949 חלה התינוק יוסף קטיעי ואושפז בבית החולים דג'אני ביפו הרחק הרחק ממחנה העולים ראש העין. הוא נשאר שם לאשפוז במשך כחודשיים ו-3 ימים והשתחרר ב-16.2.1950.
נדמה שפרטי הסיפור אותם מתארת נעמה קטיעי על חששה של סבתה שושנה-שמעה, שהתינוק יוסי ייחטף מבית התינוקות המקומי במחנה ראש העין, לא תואמים את הפרטים שמצאתי בתיקים השונים בארכיון המדינה. קטיעי מספרת, שסבתה נכנסה לבית התינוקות המקומי במחנה ראש העין ולקחה משם את התינוק יוסי כדי למנוע את חטיפתו. אולם, בפועל, התינוק יוסי (יוסף) שהה בכלל באותה העת ולמשך כחודשיים ויותר בבית החולים דג'אני ביפו ולא בבית התינוקות המקומי שבמחנה ראש העין.
אני מסיקה מכך, שלא התרחשה סיטואציה כזו, שבמהלכה נכנסה שושנה-שמעה לבית התינוקות בראש העין כדי לקחת משם את תינוקה. הדבר פשוט לא ייתכן לאור העובדות שמצאתי.

אם כן, איזה סיטואציות אפשריות נוספות יכלו לקרות?.
האם סבתא שמעה-שושנה יכלה ללכת ברגל את כל הדרך ממחנה העולים ראש העין עד בית החולים דג'אני ביפו?. כיצד יכלה אישה, שהיא עולה חדשה מתימן הנמצאת רק חודש וחצי בארץ, ללא ידיעת השפה וללא יכולת התמצאות, לנסוע באוטובוסים ולהגיע עד לבית החולים דג'אני ביפו כדי לקחת את התינוק שלה לבל ייחטף?.
כפי שהסברתי, התינוק יוסף קטיעי טופל בבית החולים דג'אני ביפו במשך כחודשיים וכמה ימים ושהה שם בהשגחת הצוות הרפואי. ייתכן, שאמו שמעה-שושנה ביקרה אותו במהלך האשפוז הארוך בבית החולים המרוחק. עולי תימן שהתגוררו במחנה ראש העין באותם ימים מדווחים כי עובדי מחנה העולים הסיעו אותם לבתי החולים המרוחקים כדי לבקר את ילדיהם, שהיו מאושפזים, אולם אינני סבורה שהסעות מסוג זה התבצעו על בסיס שבועי/דו-שבועי, מכיוון שילדי ראש העין היו מאושפזים במספר בתי-חולים באיזור מרכז הארץ ולא ניתן לבצע הסעות תכופות למספר בתי-חולים מדי שבוע/שבועיים.
כפי שכתבתי, לא ניתן לדעת האם שמעה קטיעי ביקרה את בנה התינוק יוסף בבית החולים דג'אני ביפו במהלך אישפוזו שם אולם עצם העובדה, שהתינוק אושפז לתקופה כל-כך ממושכת בבית-חולים מרוחק ואמו שושנה-שמעה לא "שלפה" אותו בכוח מבית החולים מעידה על כך שהיא לא ממש חששה שהוא עלול להיחטף…

אסכם ואומר כי הפרטים הכתובים במסמכים שמצאתי בארכיון המדינה משקפים סיפור שונה לחלוטין ממה שמתארת הנכדה נעמה קטיעי מעמותת עמר"ם. התינוק יוסף (יוסי) קטיעי לא נולד בישראל כמה ימים או שבועות לאחר עליית משפחת קטיעי לארץ אלא נולד בתימן ועלה לארץ עם הוריו בהיותו בן כחודש ימים או פחות.
פרט נוסף שנעמה קטיעי אינה מזכירה בסיפור ההרואי על הסבתא שמנעה את חטיפת תינוקה הוא העובדה שיוסף קטיעי אושפז בבית החולים דג'אני ביפו למשך חודשיים ושלושה ימים. ייתכן, כי כלל אינה מודעת לעובדה זו.
סביר להניח, שהתינוק יוסף קטיעי שהה וטופל בבית התינוקות כאשר הגיע עם משפחתו למחנה ראש העין אך ב-13.12.49 אושפז התינוק בבית החולים דג'אני ביפו לתקופה ארוכה רחוק מעיניה המשגיחות של אמא שושנה-שמעה המודאגת והחוששת.

אם כן, כיצד צמח סיפור זה על הסבתא האמיצה, שנכנסה לבית התינוקות המקומי במחנה ראש העין ולקחה משם את התינוק שלה כדי להצילו מחטיפה?.
לא ניתן לדעת. אולם סיפור זה הוא חלק ממגוון רחב של סיפורי "כמעט חטיפה", שאנשים רבים נוהגים לספר על הימים ההם.

בשנת 1987 התראיינה סבתא שמעה-שושנה קטיעי על ידי אישה בשם ד"ר נילי אריה-ספיר במסגרת מחקר שערכה אריה-ספיר על השתלבות עולי עליית "על כנפי נשרים" בארץ.
סבתא שושנה-שמעה סיפרה לחוקרת על שנותיה הראשונות בארץ, על כך שהתגוררה במחנה ראש העין, על המעבר למעברת גדרה ועל כך שנאלצה לשאת בעול פרנסת המשפחה בעקבות מחלתו של בעלה, משה.
סבתא שמעה, הידועה באומץ ליבה ובעקשנותה (הרבה מעבר לממוצע) הביעה ביקורת רבה על כך שה"ממסד" דאז לא איפשר לה להתפרנס על-פי כישוריה ומומחיותה כאומנית רקמה וקליית קש ובמקום זאת שלח אותה לעבוד כל השנים בעבודות ניקיון. בנוסף, הביעה הסבתא ביקורת על כך שהישראלים הוותיקים, שקלטו את עולי "על כנפי נשרים" בארץ, דירדרו את העולים התימנים התמימים במשך השנים מהבחינה המוסרית, הערכית והדתית. נילי אריה-ספיר אף מביאה ציטוט מפיו של חתנה של שמעה קטיעי, יחיאל אברהמי, המספר כי סבתא שמעה מעולם לא פחדה להביע בקול רם ביקורת נוקבת כזו על הממסד הישראלי החילוני. בכל הראיון כולו, שנערך באמצעות מספר מפגשים של החוקרת אריה-ספיר עם סבתא שמעה קטיעי בביתה, סבתא שמעה לא הזכירה בדבריה, אפילו לא במעט וגם לא ברמז, חטיפות של תינוקות וילדים במחנה ראש העין. היא גם לא סיפרה שהיא בעצמה חששה כי תינוקה ייחטף…

לסיום, אציין ואומר, שתינוקות וילדים רבים של עולי עליית "על כנפי נשרים" הגיעו לארץ חולים מאוד והתמותה בקרבם הייתה גבוהה. רבים מהם גם חלו כאן במחלות רבות וסבלו מבעיות בריאותיות קשות. נשים תימניות רבות ילדו בלידות טרם זמנן, דבר שגרם ללידת נפלים רבים והולדת פגים שלא שרדו ונפטרו. ייתכן, שזה מה שקרה לחברותיה ושכנותיה של סבתא שמעה-שושנה ממחנה העולים ראש העין.

והתינוק יוסי קטיעי?. התינוק חזר מבית החולים דג'אני הישר למחנה העולים ראש העין לחיק אמו ה"מודאגת" וה"חוששת", לאחר שהחלים ממחלתו. הוא גדל וכלל לא היה מודע ל"אירוע הטראומטי" שכמעט קרה…


הערות:

מכיוון שנרמז בחלק מכתבות העיתונים (בהן מתראיינת נעמה קטיעי ומספרת את הסיפור על יוסי קטיעי), שהתינוק יוסי קטיעי אושפז בבית החולים "הדסה" ראש העין והסבתא שושנה-שמעה נכנסה לבית החולים ולקחה משם את התינוק כדי להצילו מחטיפה, חיפשתי רישום של ילד בשם "יוסף קטיעי" בבית החולים המקומי "הדסה" ראש העין. לא מצאתי כל רישום המעיד על אשפוז ילד בשם זה. בנוסף, יש בידי מסמכים המראים כי ילד בשם "יוסף בן משה קטיעי" ממחנה ראש העין ב' אושפז בבית החולים דג'אני ביפו בחודש דצמבר 1949.

לא ברור בן כמה היה התינוק יוסף קטיעי, כשעלה לארץ. בחלק מהמסמכים מופיע כבן חודש ובמסמך אחר מופיע כבן 4 ימים. עיינתי ברשימות הנולדים של מחנות ראש העין ולא מצאתי תיעוד לכך שיוסף קטיעי נולד במחנה ו/או בארץ. לעומת זאת, יש תיעוד המעיד על כך שעלה עם הוריו לארץ.

עובדת אשפוזו של התינוק יוסף קטיעי הייתה ידועה לאנשי הסוכנות היהודית ואנשיה, שערכו מעקב אחר רוב ילדי העולים, שנשלחו ממחנות העולים לבתי החולים השונים. הרישומים השונים מובאים כאן לפניכם למטה. אני מסיקה שהתינוק שנקרא "יוסף בן משה קטיעי", שאושפז בבית החולים דג'אני ביפו, הוא בנם של מוסא יחיא קטיעי ואשתו שמעה-שושנה על-פי שם האבא (מוסא-משה), גיל התינוק בעת האשפוז והמספר הסידורי (664) המופיע ליד שמו של התינוק ברשימות הידניות של אנשי הסוכנות היהודית. המספר 664 הוא המספר הסידורי, שמופיע ליד פירוט שמות בני משפחת קטיעי ברשימת העולים הנכנסים למחנה ראש העין.


מצורפים הקישורים והמסמכים הבאים:

שושנה (שמעה) קטיעי- דף עדות מתוך האתר של עמותת עמר"ם

כתבה של נעמה קטיעי

הסדרה "נביאים" של עמותת עמר"ם: פרק 7- נעמה קטיעי

כתבה בה מספרת נעמה קטיעי את הסיפור המשפחתי על "ניסיון החטיפה" של הדוד שלה

מוסא יחיא קטעי ושמעה קטעי (מתוך רשימת העולים שנחתו בשדה התעופה לוד)

משפחת קטיעי במחנה ראש העין (כריכת התיק מארכיון המדינה)

מוסא יחיא קטיעי, אשתו שמעה וילדיהם- מחנה ראש העין עמוד 73

מוסא יחיא קטיעי עבר לגור בגדרה עמוד 46

מאמר של נילי אריה ספיר על שמעה קטיעי

יוסף בן משה קטיעי מאושפז בדג'אני עמוד 10

יוסף קטיעי בית-חולים דג'אני עמודים 12, 36 ו-39

רשימת ילדים המאושפזים בבתי החולים- יוסף קטיעי עמודים 4 ו-10

רשימת ילדים המאושפזים בבתי החולים- יוסף משה קטיעי עמודים 26 ו-70

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

האם נעשו ניסוים בילדי תימן?

האחיות מלכה וחממה כהן המאושפזות בבית החולים הממשלתי בחיפה (רמב"ם) לאחר שעברו ניתוח עיניים, שהחזיר להן את מאור עיניהן. תמונה זו מופיעה בכתבה של עשי ויינשטיין משנת 1985.

סביר להניח שנתקלתם בתמונה המפורסמת הזאת בה נראות שתי ילדות תימניות המאושפזות בבית-חולים כלשהו, לאחר שעברו פרוצדורה רפואית. התמונה כמעט תמיד מוצגת לקוראים בצירוף הטענה, שנעשו ניסוים רפואיים בילדי העולים מתימן, שהגיעו לארץ במבצע "על כנפי נשרים". יש אפילו שתי נשים מבוגרות (אחיות), ששמן חנה חדד ומזל ורדה, הטוענות שהן הילדות הללו המצולמות בתמונה ושהתמונה הזו צולמה במהלך אשפוזן בבית החולים דג'אני (צהלון) ביפו בשנת 1949.

האחיות חנה חדד ומזל ורדה אף טוענות שהן נלקחו בכח, הישר משדה התעופה לוד, כאשר נחתו כאן בארץ עם הוריהן, הועברו לבית החולים דג'אני ביפו ושם בבית החולים הוחזקו בכח והרופאים ערכו בהן ניסויים רפואיים בעיניים שלהן, דבר שגרם להן לעיוורון (כל אחת מהן איבדה את ראייתה בעין שמאל).

האמת לגבי הסיפור הזה היא קצת אחרת…

הילדות המצולמות בתמונה המוצגת לעיל הן האחיות מלכה וחממה כהן, בנותיו של יהודה סעיד כהן. משפחת כהן עלתה לארץ מתימן אי שם בסוף שנת 1949. האחיות מלכה וחממה היו עיוורות ועברו ניתוח בבית החולים הממשלתי בחיפה (כיום, רמב"ם) כדי להחזיר להן את מאור עיניהן. הניתוח הוכתר כהצלחה והאחיות כהן זכו למאור עיניים תקין. את התמונה הזאת של האחיות כהן ועוד מספר תמונות נוספות מאותה סדרה ניתן למצוא באתר לשכת העיתונות הממשלתית במדור שנקרא: אוסף התמונות הלאומי.

הניתוח שעברו מלכה וחממה כהן בבית החולים רמב"ם בחיפה בסוף שנת 1949 תועד גם בעיתונות של אותה תקופה. דיווח על הניתוח יוצא הדופן הופיע בעיתונים דבר, חרות, מעריב והפלסטיין פוסט.

בדצמבר 1985 פורסמה בעיתון ידיעות אחרונות כתבה של העיתונאית עשי ויינשטיין בה מופיעה התמונה של האחיות מלכה וחממה כהן בבית החולים בחיפה לאחר שעברו ניתוח עיניים. הכתבה עצמה עוסקת בפירוט המחלות בהן היו חולים ילדי העולים מתימן, מחלות שגרמו לתמותה רבה בקרבם.

בלוגר בשם א.א. קונספירציות בדק את הטענה של האחיות חנה חדד ומזל ורדה, הטוענות כי הן הילדות המצולמות בתמונה וכי הן עברו ניסוי רפואי מיותר בעיניים שלהן, שלא לצורך בריאותי, דבר שפגע בראייתן וגרם להן לעיוורון. א.א. קונספירציות גילה כי חנה חדד ומזל ורדה הן לא הילדות המופיעות בתמונה מתוך הכתבה, שפורסמה בעיתון ידיעות אחרונות בשנת 1985. התחקיר שלו נקרא: הניסוים בילדי תימן- הילדות שבתמונה.


העמוד המלא של עיתון הפלסטיין פוסט בו מופיעה הכתבה על האחיות כהן שעברו ניתוח עיניים בשנת 1949:

כתבה- blind sisters see again

כתבה בעיתון "חרות"- עוורות מלידה ראו אור

קישור לתחקיר של א.א. קונספירציות (הניסוים בילדי תימן- הילדות שבתמונה):

א.א. קונספירציות

כתבתה של עשי ויינשטיין בעיתון ידיעות אחרונות משנת 1985 (התמונה של האחיות מלכה וחממה כהן מופיעה בחלק 2):

כתבה עשי ויינשטיין חלק 1

כתבה עשי ויינשטיין חלק 2

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה