יצירת הנרטיב: "7 בארגז אחד… לקחו אותם בלילות…" וטענות נוספות

עוזי משולם ומיצג התינוקות ה"חטופים" בארגז. צילום: אביגיל עוזי

אתם בוודאי מכירים את הטענה, שתינוקות של עולים מתימן נחטפו ממחנות העולים כאן בארץ והועברו בלילות באמבולנסים ממחנות העולים לבתי החולים ומשם לנמל חיפה, הועמסו לתוך אניות של חברת צים ובאמצעות האניות הועברו לארצות הברית למטרות שונות במבצע סודי, שקיבל את הכינוי כותונת פסים. הטענה כי ילדים תימנים נחטפו בזדון מהוריהם ב"חטיפה מאורגנת" הושמעה כבר בשנת 1966 על-ידי משפחות יוצאי תימן, שילדיהן נעלמו בשנים הראשונות לעלייתן לארץ במבצע על כנפי נשרים. טענה זו החלה להתגבש, כאמור, בשנת 1966 וקצת לפני כן בעקבות הגעת צווי-גיוס לבתיהן של משפחות, שילדיהן נפטרו (או נעלמו, מבחינתן) והן החלו לחשוד שאולי ילדיהן בחיים ולא נפטרו, כפי שנאמר להן בעבר. בהמשך, בתחילת שנת 1967, פורסמה כתבה בשבועון העולם הזה בה נטען כי ילדים תימנים רבים נחטפו והועברו לארצות הברית ונמכרו שם תמורת סכום גבוה של כ-5,000 $ לילד. משפחות הילדים הנעלמים הזדעקו וראו בכתבה זו הוכחה לכך שילדיהן באמת נחטפו מהן בזדון ואף הוברחו מישראל לארה"ב. בתקופה מאוחרת יותר, אדם בשם עוזי משולם, שסחף אחריו תלמידים ומאמינים רבים, הרחיב את הטענה הזו ופירט כיצד העבירו את אותם תינוקות חטופים בלילות ממחנות העולים אל עבר הנמל ומשם הועברו באניות לחו"ל.

כיצד הגיע עוזי משולם למסקנה הזאת?.
ובכן, עוזי משולם שמע בילדותו או בנעוריו סיפורים רבים על ילדים תימנים שנעלמו ממחנות העולים כאן בארץ בתקופה שלאחר קום המדינה, בתקופת עליית על כנפי נשרים. בני עדתו (מצד אביו), העדה התימנית, טענו באופן מפורש, שהילדים התימנים לא סתם נעלמו אלא נחטפו בצורה מאורגנת ומכוונת. בעקבות הסיפורים עליהם גדל, החליט משולם לחפש הוכחות המעידות על חטיפות הילדים התימנים. הוא ופעיליו ביקרו בספריית בית אריאלה בתל-אביב ו"חיפשו השראה" והוכחות לחטיפות הילדים. והנה נמצאה ה"הוכחה" לחטיפות: תמונה שצולמה במחנה חאשד בתימן בכתבת עיתונות ישנה, שנכתבה בזמן עבר, בה תוארו חיי היומיום במחנה חאשד אשר בתימן. 

בכתבה זו, שנקראת בצאת ישראל מתימן, אשר נכתבה בשנת 1950 בעיתון הבוקר על-ידי עיתונאי ישראלי, אשר ביקר במחנה חאשד, הוא מצא תמונה של תינוקות קטנים ישנים בתוך מיטת תינוקות מאולתרת בבית התינוקות במחנה חאשד. התינוקות הללו ישנו במיטה צפופים זה לצד זה, כמה תינוקות בתוך מיטה אחת ותמונה זו שימשה לעוזי משולם כהשראה לסיפור חטיפות הילדים התימנים, סיפור שנוצר, כאמור, כבר בשנת 1967 ותפס תאוצה בשנות ה-80 וה-90.
עוזי משולם אימץ את המשפט "7 בסל אחד" מתוך הכתבה המוזכרת לעיל וטען שככה חטפו את התינוקות התימנים בלילות ממחנות העולים אל בתי החולים ומשם הועברו לנמל חיפה ובהמשך לחו"ל. משולם אף האשים את יוצאי תימן הוותיקים, שעלו לארץ לפני קום המדינה, בשיתוף פעולה עם הממסד הציוני-אשכנזי בסיוע לחטיפת התינוקות התימנים ממחנות העולים.

אז אתם מבינים מהיכן שאב עוזי משולם את כל ה"הוכחות" שיש בידיו לחטיפות הילדים?…
הוא חיבר את סיפורי המשפחות, שילדיהן נפטרו או נעלמו, עם תמונה אותנטית ממחנה חאשד בתימן, שהופיעה בתוך כתבת עיתון מתקופת עליית על כנפי נשרים ויצר סיפור דמיוני, שאנשים עד עצם היום הזה משוכנעים שהוא האמת לאמיתה…

בחודש מרץ 1994, כמה ימים לפני חג הפסח, התבצר עוזי משולם עם עשרות מתלמידיו וחסידיו בבית בעיר יהוד. עמו שהה גם בחור צעיר בשם נתן שיפריס שהיה בזמנו סטודנט באוניברסיטה. נתן שיפריס הצעיר היה מקורב ביותר לעוזי משולם ושימש כיד ימינו. משולם ושיפריס פנו אל העיתונאי ירון סחיש ושטחו בפניו את סיפור הילדים התימנים, שנחטפו מהוריהם, ממחנות העולים ומבתי החולים. ירון סחיש פרסם בעקבות זאת כתבה בעיתון שנקראה הסגן האשכנזי עם התמונה המפורסמת של התינוקות השוכבים בארגז. כן, תמונת התינוקות ממחנה חאשד הישנים להם בשקט ובשלווה בעריסה בבית התינוקות אשר במחנה חאשד בתימן. בכתבה של ירון סחיש, הוצגה תמונה זו כהוכחה ממשית לחטיפת תינוקות עולי תימן ממחנות העולים כאן בארץ.

משולם ושיפריס אף פנו אל עיתונאית בשם רחל יונה, שבעקבות המידע שמסרו לה יצרה ופרסמה כתבה משלה שנקראה איפה הילדים?. כתבתה של רחל יונה עסקה בתיאור עבודתו של חוקר ועדת שלגי, עמי חובב, אותו ראיינה ובהצגת מקרה של תינוקת, שנעלמה להוריה מבית החולים רמב"ם בחיפה. גם בכתבה זו הוצגה התמונה המפורסמת של שבעת התינוקות הקטנים הישנים להם בעריסתם אשר בבית התינוקות במחנה חאשד בתימן הרחוקה. מתחת לתמונה זו נכתב, ככל הנראה בציניות קלה, כי תמונה זו משמשת לנתן שיפריס כהוכחה לחטיפת תינוקות תימנים רבים מהוריהם ממחנות העולים כאן בארץ.

פרסום שתי הכתבות הללו סייע באופן משמעותי ביצירת הנרטיב המסולף של פרשת ילדי תימן וכך יצרו משולם ושיפריס סיפור "מנופח" על תינוקות תימנים, שרובם נפטרו, אבל הוצגו כילדים שנחטפו. את סופם המר של אירועי יהוד כולנו מכירים. עוזי משולם וגם נתן שיפריס נעצרו, נשפטו וישבו בכלא. וההתבצרות הזו בבית ביהוד הסתיימה באסון במותו של אחד מתלמידיו של משולם.

את עולמו הרוחני של עוזי משולם ואת אופן חשיבתו קשה להסביר ולתאר. באופן תמוה ביותר התייחס משולם אל 1,653 יתומי תימן, שעלו לארץ במבצע מיוחד בסוף שנת 1948, בתחילתו של מבצע על כנפי נשרים, כאל ילדים חטופים, שעקבותיהם נעלמו לאחר עלייתם לארץ. והוא סיפר כי התחייב בפני סבו (החורג), הרב חיים סינוואני, לחפשם ולאתרם. הדבר התמוה בעניין זה הוא שסבו של משולם התכוון לתינוקות וילדים, שהוריהם התלוננו על היעלמותם ממחנות העולים כאן בארץ ואילו עוזי משולם חשב שסבו מצווה עליו לחפש ולאתר את יתומי תימן, שעלו לארץ ומיד לאחר עלייתם הועברו לפנימיות וכפרי נוער וגם לקיבוצים הדתיים והחילוניים ואינם נחשבים כילדים נעדרים או נעלמים.

ד"ר נתן שיפריס אף הוא התייחס כבר בשנת 1994, בתקופת ההתבצרות בבית ביהוד, לקבוצת יתומי תימן כאל ילדים חטופים ועיגל את הכמות ל-1,700 ילד. יש לציין כי קבוצה גדולה זו של 1,653 ילדים (בשתי קבוצות נפרדות של 953 ו-700 ילד בכל קבוצה), שעלתה לארץ במבצע מיוחד, כללה ילדים תימנים יתומים וגם חצאי יתומים (שננטשו על-ידי אמם או אביהם במחנה חאשד וגם בעיר עדן). העובדה שרבים מהם היו פשוט נטושים, מסבירה את השתיקה שקיימת סביב נושא זה.

"הוכחה" נוספת שהייתה באמתחתו של עוזי משולם לחטיפות הילדים התימנים היא כתבת עיתונות, שפורסמה בעיתון ניו-יורק טיימס בארה"ב בפברואר 1954. כתבה זו עסקה בכלל ב"פרשת התינוקות הקנדיים", שבמסגרתה הועברו תינוקות מקנדה, שאימהותיהם לא רצו בהם וויתרו עליהם ויתור מלא, לזוגות יהודים ולא יהודים בארה"ב. כאמור, גם פרשה זו נחקרה על-ידי רשויות החוק בקנדה ובארה"ב ונמצא כי לא מדובר בתינוקות שנחטפו. למרות זאת, כתבה זו שימשה, משום מה, את עוזי משולם ואנשיו (ואת תומכיו וממשיכי דרכו, גם כיום) כ"הוכחה" לחטיפות ילדים תימנים מישראל או כהוכחה לכך שיהודים ממוצא אשכנזי הם חוטפי תינוקות… אותם "ממשיכי דרך" אינם מרוצים מממצאי חקירת רשויות החוק בקנדה ובארה"ב, שקבעו כי לא מדובר בפרשת חטיפת תינוקות אלא בתינוקות לא רצויים, שאומצו על-ידי זוגות אמריקאים חשוכי-ילדים. בקיצור, הם אף פעם לא יהיו מרוצים. האמת פשוט אינה מסתדרת להם… 

בשנים שלאחר אירועי יהוד, המשיך הציבור לעסוק בטענה על חטיפות הילדים. הגדיל לעשות העיתונאי יגאל משיח, שפרסם כתבה בשנת 1995, שנקראה לקחו אותם בלילות, בה הוא מראיין נהג בשם יצחק בוסי, שעבד בזמנו במחנות העולים. יגאל משיח יצר, ככל הנראה, רושם מוטעה בכתבה, כאילו הנהג יצחק בוסי ביצע נסיעות עבור מחנה עין-שמר, כאשר הוא "הוקפץ" בלילות מדי פעם להסיע תינוקות וילדים תימנים ממחנה העולים עין-שמר לבית החולים רמב"ם והוא אינו יודע האם התינוקות הללו הוחזרו בהמשך למחנה העולים, לאחר שהבריאו ממחלתם. ובאופן כללי, טוען משיח בכתבה, שהסיעו לבתי החולים בלילות ילדים בריאים, שלא היה כל צורך לאשפזם.

יצחק בוסי העיד בפני ועדת כהן-קדמי בשנת 1996 וסיפר כי הוא בכלל היה הנהג של מעברת פרדס-חנה והסיע ילדים גדולים (לא תינוקות ופעוטות) וגם אנשי צוות, שעבדו במעברת פרדס-חנה, לביתם בסוף יום העבודה. הוא לא ציין כי ביצע הסעות עבור מחנה עין-שמר, מכיוון שהוא לא ביצע הסעות כאלו… בוסי טען שהעיתונאי יגאל משיח סילף את דבריו באופן מוחלט ואם היה ברשותו כסף וכוחות נפש אזי הוא היה תובע את יגאל משיח בבית המשפט.

למרות כל הטענות שנטענו וכל הסיפורים שסופרו וכל ה"הוכחות המרשיעות" שנמצאו, יש לציין, שעד כה אף אדם לא הצליח להוכיח, שתינוקות וילדים קטנים נחטפו מישראל לחו"ל. ומעולם לא נמצא ילד, שנאמר להוריו בזמנו כי הוא נפטר, שהונפקו לו מסמכי פטירה מזויפים המעידים על "מותו" ומצאו אותו חי, כעבור שנים, בבגרותו. למרות זאת, אנשים ממשיכים לייצר עוד ועוד מצגי שווא כאילו נחטפו הרבה ילדים וכבר נמצאו כמה וכמה ילדים חטופים… דבר שאינו נכון כלל וכלל. אותם אנשים המייצרים את מצגי השווא הללו, נעזרים בסיפורי משפחות המספרות כי ילדיהן נחטפו מהן, כשבפועל מדובר בילדים שנפטרו להן. תומכי טענת החטיפות אף מסתייעים במאומצים של שנות ה-50, שבינתיים בגרו ורבים מהם טוענים בעצמם כי הם ילדים חטופים. אך גם במקרים אלו מדובר בילדים, שאימהותיהם הביולוגיות לא רצו בהם ולכן הם נמסרו לאימוץ. מאומצים אלו אינם ילדים חטופים.

אסכם ואומר כי יש צורך להזכיר לציבור שוב ושוב את האמת המרה. רוב הילדים, ש"נעלמו" להוריהם, אכן נפטרו. כל אמא וכל אבא, שנתבשרו בזמנים ההם (או בהמשך, באמצעות ועדת חקירה) כי הילד שלהם נפטר, קיבלו בשורת אמת. אמנם, בשורה קשה למדי אך בשורת אמת.


פוסט זה נוצר בעקבות מידע רב שקיבלתי מהבלוגר והחוקר אבי זלינגר ומגילויים נוספים שלי. אני מודה לאבי זלינגר על תרומתו הרבה ליצירת פוסט זה.

בפוסט זה הוצג מידע מתוך הספר למען יהודי תימן, שנכתב על-ידי חה"כ לשעבר זכריה גלוסקא ז"ל. הספר יצא לאור בשנת 1974 בהוצאת הספרים י.ב. גלוסקא.


הערות:

מאשה קפלן, שהייתה אחות ראשית במרפאה במחנה חאשד בתימן, העידה בפני ועדת כהן-קדמי וסיפרה לשופטים על חיי היומיום של העולים התימנים, שהתגוררו במחנה חאשד. היא הסבירה כי התינוקות הקטנים היו ישנים בבית התינוקות שבמחנה בתוך תיבת-עץ מאולתרת (ארגז/סל). היא אף הציגה בפני הוועדה את התמונה הזו של 7 תינוקות קטנים הישנים להם צפופים זה לצד זה בתוך מיטה מאולתרת (זאת התמונה שצולמה בשנת 1950 על-ידי עיתונאי או צלם עיתונות. תמונה שמופיעה בכתבה בצאת ישראל מתימן).

את מבצע העלאת יתומי תימן לארץ במטוסים הראשונים של עליית על כנפי נשרים ניהלה ד"ר אולגה פיינברג, רופאת מחנה חאשד בסיוע של יהודה לייב מאגנס. הרבנים התימנים ליוו את 1,653 היתומים בטיסה לארץ. אציין כאן כי גם סבו של ח"כ צחי הנגבי, יוסף כהן, סייע לרב חיים סינוואני בדאגה לרווחתם של יתומי תימן בעת שהתגוררו במחנה חאשד אשר בתימן. בהגיעם לארץ, דאגה להם הנרייטה סאלד מעליית הנוער והם הועברו לפנימיות דתיות וחילוניות, כפרי נוער וגם לקיבוצים הדתיים והחילוניים, שם גדלו והתחנכו.

הכתבה שפורסמה בעיתון ניו-יורק טיימס בפברואר 1954 ועסקה בפרשת התינוקות הקנדיים שימשה כבסיס לעוד סיפור מסולף, שהוא, ככל הנראה, פרי יצירתו של ד"ר משה נחום, שהיה מבכירי אנשיו של עוזי משולם. הסיפור המסולף הזה גורס, שבכתבה זו (שמוצגת כאן למטה) מתואר מקרה תפיסתו של הרב דב יששכר ברנרד ברגמן, בשדה התעופה בקנדה עם מזוודה ובתוכה כסף רב בסכום אסטרונומי של שלושה מיליון דולר, שהוא הרוויח ממכירת ילדים תימנים, שנחטפו מישראל לארה"ב כדי למוסרם לאימוץ אצל משפחות אשכנזיות עשירות. ד"ר משה נחום טען בנאום שנשא בכנסת בפברואר 2002 כי נעשתה חקירה בארה"ב בנושא זה ונמצא כי הרב ברגמן "עשה כסף רב ממכירת ילדים תימנים חטופים מישראל". אין גבול לסילופים…

תמליל נאומו המלא של ד"ר משה נחום בכנסת בפברואר 2002 מוצג בקישור כאן למטה (מתוך פורום תפוז). קטעי הנאום העוסקים ב"תפיסתו של הרב ברגמן בשדה התעופה בקנדה עם מזוודות הכסף" הם קטעים מספר 12 ו-13 לקראת סיומו של הנאום.


מצורפים הקישורים והמסמכים הבאים:

הכתבה בצאת ישראל מתימן, שפורסמה בעיתון הבוקר בשנת 1950 (בה מוצגת התמונה המקורית של 7 תינוקות ישנים בתוך מיטה מאולתרת בבית התינוקות אשר במחנה חאשד):

בצאת ישראל מתימן

כתבה של ירון סחיש מאפריל 1994- עמודים 144, 146 (כריכת התיק מארכיון המדינה)

כתבה של ירון סחיש מאפריל 1994- עמודים 144, 146

כתבה של רחל יונה מאפריל 1994- עמודים 60, 62, 63 (כריכת התיק מארכיון המדינה)

כתבה של רחל יונה מאפריל 1994- עמודים 60, 62, 63

מאשה קפלן- תמונת התינוקות ממחנה חאשד (תמונה שהיא הציגה בפני ועדת החקירה כהן-קדמי)

עדותה של מאשה קפלן- בעמודים 72-75 היא מסבירה על התינוקות בארגז

כתבה- ילדי תימן- עיתון הצופה

כתבה- ילדי תימן- עיתון על המשמר

כתבה- ילדי תימן- עיתון למרחב

הכתבה שפורסמה בעיתון ניו-יורק טיימס בארה"ב בפברואר 1954 בה מדווח על פרשת התינוקות הקנדיים שהוברחו לארה"ב:

נאומו של ד"ר משה נחום בכנסת ב-12.2.2002

הכתבה לקחו אותם בלילות מאת יגאל משיח מתוך מוסף עיתון הארץ משנת 1995:

עדות של יצחק בוסי ומנחם דוכן

ערך הויקיפדיה של זכריה גלוסקא:

https://he.wikipedia.org/wiki/

פורסם בקטגוריה ילדי תימן, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *