סיפורי "כמעט חטיפה": נעמה קטיעי

בחמש השנים האחרונות אנו עדים להתעוררותה מחדש של פרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן. משפחות רבות טוענות כי ילדיהן נחטפו מהן כאן בארץ במחנות העולים ע"י צוותים רפואיים ומנהלתיים, שטיפלו בילדי העולים החדשים. פעילים בני הדור השני והשלישי של עולי ארצות ערב והאיסלם אספו בעמל רב עדויות וסיפורי משפחות, שילדיהן נעלמו או נחטפו, כביכול. בין שלל הסיפורים ניתן להבחין בז'אנר (סוגה) מיוחד של סיפורים, המתאר ניסיונות לחטיפת תינוקות וילדים מידי הוריהם, שהתרחשו בבתי התינוקות ובתי החולים בהם טופלו.
אתאר כאן סיפור אחד מתוך שלל הסיפורים המתארים ניסיונות לחטיפת תינוקות וילדים. מדובר על סיפורה המשפחתי של נעמה קטיעי, ממייסדי עמותת עמר"ם, העוסקת במאבק להכרה בפרשה המכונה "פרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן". העמותה עוסקת בתיעוד עדויות משפחות על היעלמות/חטיפת ילדיהן. נעמה קטיעי מספרת כי הדוד שלה, יוסי קטיעי, נולד בארץ זמן קצר לאחר שמשפחתה הגיעה לכאן והתגוררה במחנה ראש העין. דוד יוסי היה תינוק ומשתמע מדבריה של קטיעי כי הוא טופל בבית התינוקות שבמחנה ראש העין.

קטיעי מספרת, שסבתה שושנה (שמעה) ילדה את בנה, יוסי, כאן בישראל, כמה ימים או שבועות לאחר עלייתה לארץ. לדבריה, הנשים התימניות, שעלו לכאן מתימן בעליית "על כנפי נשרים", הוכרחו למסור את התינוקות שלהן לבית התינוקות שבמחנה גם אם התנגדו לכך. וכך, סבתא שושנה-שמעה נאלצה אף היא למסור את תינוקה יוסי לטיפול בבית התינוקות. על פי סיפורה של קטיעי, בתקופת שהותו של התינוק יוסי בבית התינוקות המקומי במחנה ראש העין, נפוצו שמועות על מקרי חטיפות ילדים מבית התינוקות שבמחנה. לדבריה, נאמר להורי התינוקות שהם חלו והועברו לבית-חולים ומאז הוריהם לא ראו אותם לעולם. ובכך רומזת קטיעי כי מדובר בתינוקות שנחטפו. קטיעי גם טוענת, שנשים תימניות רבות ילדו במחנה ומיד עם הלידה תינוקן נלקח מהן לעד.

סבתא שושנה-שמעה, שחששה מאוד כי בנה התינוק ייחטף אף הוא, שיתפה את בעלה בחששותיה ולאחר מכן החליטה בעצמה ללכת לבית התינוקות ולקחת משם את תינוקה כדי למנוע את חטיפתו.
על-פי הסיפור המשפחתי, הסבתא האמיצה נכנסה הישר לבית התינוקות המקומי בלי פחד ומורא, מבלי להתחשב בדעתן ורצונן של האחיות והמטפלות שעבדו במקום, לקחה את התינוק שלה ויצאה עמו במהירות מבית התינוקות החוצה. מאוחר יותר, היא שמעה מחברותיה ושכנותיה למחנה כי איתרע מזלן וילדיהן נלקחו/נחטפו מהן בזדון ונמסר להן מאת האחיות והמטפלות של בית התינוקות כי ילדיהן נפטרו. בעקבות דיווחן של חברותיה ושכנותיה למחנה, הבינה שושנה-שמעה קטיעי כי עשתה מעשה אמיץ והצליחה לסכל את חטיפתו של תינוקה.
אכן, סבתה של נעמה קטיעי היא אישה עקשנית ואמיצה מאוד אך האם באמת היה לסבתא שושנה-שמעה ממה לחשוש?.

הבה ונראה. המסמכים שמצאתי בארכיון המדינה מלמדים אותי כי סבה וסבתה של נעמה קטיעי, מוסא (משה) יחיא קטיעי ואשתו שמעה (שושנה), נחתו בשדה התעופה לוד ב- 23.10.1949 ומשם נשלחו למחנה העולים ראש העין. הסבים הגיעו לארץ עם ארבעת ילדיהם: נעמה, דוד, זהרה והתינוק יוסף (יוסי) בן כחודש ימים.
ב-13.12.1949 חלה התינוק יוסף קטיעי ואושפז בבית החולים דג'אני ביפו הרחק הרחק ממחנה העולים ראש העין. הוא נשאר שם לאשפוז במשך כחודשיים ו-3 ימים והשתחרר ב-16.2.1950.
נדמה שפרטי הסיפור אותם מתארת נעמה קטיעי על חששה של סבתה שושנה-שמעה, שהתינוק יוסי ייחטף מבית התינוקות המקומי במחנה ראש העין, לא תואמים את הפרטים שמצאתי בתיקים השונים בארכיון המדינה. קטיעי מספרת, שסבתה נכנסה לבית התינוקות המקומי במחנה ראש העין ולקחה משם את התינוק יוסי כדי למנוע את חטיפתו. אולם, בפועל, התינוק יוסי (יוסף) שהה בכלל באותה העת ולמשך כחודשיים ויותר בבית החולים דג'אני ביפו ולא בבית התינוקות המקומי שבמחנה ראש העין.
אני מסיקה מכך, שלא התרחשה סיטואציה כזו, שבמהלכה נכנסה שושנה-שמעה לבית התינוקות בראש העין כדי לקחת משם את תינוקה. הדבר פשוט לא ייתכן לאור העובדות שמצאתי.

אם כן, איזה סיטואציות אפשריות נוספות יכלו לקרות?.
האם סבתא שמעה-שושנה יכלה ללכת ברגל את כל הדרך ממחנה העולים ראש העין עד בית החולים דג'אני ביפו?. כיצד יכלה אישה, שהיא עולה חדשה מתימן הנמצאת רק חודש וחצי בארץ, ללא ידיעת השפה וללא יכולת התמצאות, לנסוע באוטובוסים ולהגיע עד לבית החולים דג'אני ביפו כדי לקחת את התינוק שלה לבל ייחטף?.
כפי שהסברתי, התינוק יוסף קטיעי טופל בבית החולים דג'אני ביפו במשך כחודשיים וכמה ימים ושהה שם בהשגחת הצוות הרפואי. ייתכן, שאמו שמעה-שושנה ביקרה אותו במהלך האשפוז הארוך בבית החולים המרוחק. עולי תימן שהתגוררו במחנה ראש העין באותם ימים מדווחים כי עובדי מחנה העולים הסיעו אותם לבתי החולים המרוחקים כדי לבקר את ילדיהם, שהיו מאושפזים, אולם אינני סבורה שהסעות מסוג זה התבצעו על בסיס שבועי/דו-שבועי, מכיוון שילדי ראש העין היו מאושפזים במספר בתי-חולים באיזור מרכז הארץ ולא ניתן לבצע הסעות תכופות למספר בתי-חולים מדי שבוע/שבועיים.
כפי שכתבתי, לא ניתן לדעת האם שמעה קטיעי ביקרה את בנה התינוק יוסף בבית החולים דג'אני ביפו במהלך אישפוזו שם אולם עצם העובדה, שהתינוק אושפז לתקופה כל-כך ממושכת בבית-חולים מרוחק ואמו שושנה-שמעה לא "שלפה" אותו בכוח מבית החולים מעידה על כך שהיא לא ממש חששה שהוא עלול להיחטף…

אסכם ואומר כי הפרטים הכתובים במסמכים שמצאתי בארכיון המדינה משקפים סיפור שונה לחלוטין ממה שמתארת הנכדה נעמה קטיעי מעמותת עמר"ם. התינוק יוסף (יוסי) קטיעי לא נולד בישראל כמה ימים או שבועות לאחר עליית משפחת קטיעי לארץ אלא נולד בתימן ועלה לארץ עם הוריו בהיותו בן כחודש ימים או פחות.
פרט נוסף שנעמה קטיעי אינה מזכירה בסיפור ההרואי על הסבתא שמנעה את חטיפת תינוקה הוא העובדה שיוסף קטיעי אושפז בבית החולים דג'אני ביפו למשך חודשיים ושלושה ימים. ייתכן, כי כלל אינה מודעת לעובדה זו.
סביר להניח, שהתינוק יוסף קטיעי שהה וטופל בבית התינוקות כאשר הגיע עם משפחתו למחנה ראש העין אך ב-13.12.49 אושפז התינוק בבית החולים דג'אני ביפו לתקופה ארוכה רחוק מעיניה המשגיחות של אמא שושנה-שמעה המודאגת והחוששת.

אם כן, כיצד צמח סיפור זה על הסבתא האמיצה, שנכנסה לבית התינוקות המקומי במחנה ראש העין ולקחה משם את התינוק שלה כדי להצילו מחטיפה?.
לא ניתן לדעת. אולם סיפור זה הוא חלק ממגוון רחב של סיפורי "כמעט חטיפה", שאנשים רבים נוהגים לספר על הימים ההם.

בשנת 1987 התראיינה סבתא שמעה-שושנה קטיעי על ידי אישה בשם ד"ר נילי אריה-ספיר במסגרת מחקר שערכה אריה-ספיר על השתלבות עולי עליית "על כנפי נשרים" בארץ.
סבתא שושנה-שמעה סיפרה לחוקרת על שנותיה הראשונות בארץ, על כך שהתגוררה במחנה ראש העין, על המעבר למעברת גדרה ועל כך שנאלצה לשאת בעול פרנסת המשפחה בעקבות מחלתו של בעלה, משה.
סבתא שמעה, הידועה באומץ ליבה ובעקשנותה (הרבה מעבר לממוצע) הביעה ביקורת רבה על כך שה"ממסד" דאז לא איפשר לה להתפרנס על-פי כישוריה ומומחיותה כאומנית רקמה וקליית קש ובמקום זאת שלח אותה לעבוד כל השנים בעבודות ניקיון. בנוסף, הביעה הסבתא ביקורת על כך שהישראלים הוותיקים, שקלטו את עולי "על כנפי נשרים" בארץ, דירדרו את העולים התימנים התמימים במשך השנים מהבחינה המוסרית, הערכית והדתית. נילי אריה-ספיר אף מביאה ציטוט מפיו של חתנה של שמעה קטיעי, יחיאל אברהמי, המספר כי סבתא שמעה מעולם לא פחדה להביע בקול רם ביקורת נוקבת כזו על הממסד הישראלי החילוני. בכל הראיון כולו, שנערך באמצעות מספר מפגשים של החוקרת אריה-ספיר עם סבתא שמעה קטיעי בביתה, סבתא שמעה לא הזכירה בדבריה, אפילו לא במעט וגם לא ברמז, חטיפות של תינוקות וילדים במחנה ראש העין. היא גם לא סיפרה שהיא בעצמה חששה כי תינוקה ייחטף…

לסיום, אציין ואומר, שתינוקות וילדים רבים של עולי עליית "על כנפי נשרים" הגיעו לארץ חולים מאוד והתמותה בקרבם הייתה גבוהה. רבים מהם גם חלו כאן במחלות רבות וסבלו מבעיות בריאותיות קשות. נשים תימניות רבות ילדו בלידות טרם זמנן, דבר שגרם ללידת נפלים רבים והולדת פגים שלא שרדו ונפטרו. ייתכן, שזה מה שקרה לחברותיה ושכנותיה של סבתא שמעה-שושנה ממחנה העולים ראש העין.

והתינוק יוסי קטיעי?. התינוק חזר מבית החולים דג'אני הישר למחנה העולים ראש העין לחיק אמו ה"מודאגת" וה"חוששת", לאחר שהחלים ממחלתו. הוא גדל וכלל לא היה מודע ל"אירוע הטראומטי" שכמעט קרה…


הערות:

מכיוון שנרמז בחלק מכתבות העיתונים (בהן מתראיינת נעמה קטיעי ומספרת את הסיפור על יוסי קטיעי), שהתינוק יוסי קטיעי אושפז בבית החולים "הדסה" ראש העין והסבתא שושנה-שמעה נכנסה לבית החולים ולקחה משם את התינוק כדי להצילו מחטיפה, חיפשתי רישום של ילד בשם "יוסף קטיעי" בבית החולים המקומי "הדסה" ראש העין. לא מצאתי כל רישום המעיד על אשפוז ילד בשם זה. בנוסף, יש בידי מסמכים המראים כי ילד בשם "יוסף בן משה קטיעי" ממחנה ראש העין ב' אושפז בבית החולים דג'אני ביפו בחודש דצמבר 1949.

לא ברור בן כמה היה התינוק יוסף קטיעי, כשעלה לארץ. בחלק מהמסמכים מופיע כבן חודש ובמסמך אחר מופיע כבן 4 ימים. עיינתי ברשימות הנולדים של מחנות ראש העין ולא מצאתי תיעוד לכך שיוסף קטיעי נולד במחנה ו/או בארץ. לעומת זאת, יש תיעוד המעיד על כך שעלה עם הוריו לארץ.

עובדת אשפוזו של התינוק יוסף קטיעי הייתה ידועה לאנשי הסוכנות היהודית ואנשיה, שערכו מעקב אחר רוב ילדי העולים, שנשלחו ממחנות העולים לבתי החולים השונים. הרישומים השונים מובאים כאן לפניכם למטה. אני מסיקה שהתינוק שנקרא "יוסף בן משה קטיעי", שאושפז בבית החולים דג'אני ביפו, הוא בנם של מוסא יחיא קטיעי ואשתו שמעה-שושנה על-פי שם האבא (מוסא-משה), גיל התינוק בעת האשפוז והמספר הסידורי (664) המופיע ליד שמו של התינוק ברשימות הידניות של אנשי הסוכנות היהודית. המספר 664 הוא המספר הסידורי, שמופיע ליד פירוט שמות בני משפחת קטיעי ברשימת העולים הנכנסים למחנה ראש העין.


מצורפים הקישורים והמסמכים הבאים:

שושנה (שמעה) קטיעי- דף עדות מתוך האתר של עמותת עמר"ם

כתבה של נעמה קטיעי

הסדרה "נביאים" של עמותת עמר"ם: פרק 7- נעמה קטיעי

כתבה בה מספרת נעמה קטיעי את הסיפור המשפחתי על "ניסיון החטיפה" של הדוד שלה

מוסא יחיא קטעי ושמעה קטעי (מתוך רשימת העולים שנחתו בשדה התעופה לוד)

משפחת קטיעי במחנה ראש העין (כריכת התיק מארכיון המדינה)

מוסא יחיא קטיעי, אשתו שמעה וילדיהם- מחנה ראש העין עמוד 73

מוסא יחיא קטיעי עבר לגור בגדרה עמוד 46

מאמר של נילי אריה ספיר על שמעה קטיעי

יוסף בן משה קטיעי מאושפז בדג'אני עמוד 10

יוסף קטיעי בית-חולים דג'אני עמודים 12, 36 ו-39

רשימת ילדים המאושפזים בבתי החולים- יוסף קטיעי עמודים 4 ו-10

רשימת ילדים המאושפזים בבתי החולים- יוסף משה קטיעי עמודים 26 ו-70

פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *